מחלת הצליאק, המוכרת גם בשם כרסת, הינה מחלה אוטואימונית של המעי הדק, הנגרמת בקרב בעלי רקע גנטי מתאים בשל רגישות קבועה לחלבון גלוטן (ובפרט, למרכיב של גלוטן הקרוי גליאדין), המצוי בחיטה וכן עקב רגישות לחלבונים המצויים בשעורה ושיפון.
ביטוי ראשוני של המחלה נפוץ לרוב סביב גיל שנתיים, עם הכנסת חיטה לתפריט המזון, ואולם אין המחלה מוגבלת לגיל זה, ויכולה להתחיל בכל גיל.
בקרב אנשים הסובלים ממחלת הצליאק, אכילת מזונות המכילים גלוטן, מעוררת תהליך דלקתי בו הגוף מזהה בטעות את המעי כגוף זר, ותוקף אותו, באופן הגורם לפגיעה ברירית המעי ובשטח הספיגה של המעי תוך השטחה של סיסי המעי, המשמשים לספיגה ועיכול של המזון.
התוצאה של הפגיעה במעי, המשמש לעיכול המזון, מתבטאת באי ספיגה של מרכיבים חיוניים המצויים במזון, ובהם סוכרים, חלבונים, שומנים, מינרלים וויטמינים.
לפי נתוני משרד הבריאות, שכיחות המחלה בקרב האוכלוסיה היא 1:300, והשכיחות אצל בני משפחה מדרגה ראשונה של חולי צליאק, נעה בין 5%-10%. עם זאת, על פי הסברה הרווחת, שיעור זה אינו מדוייק שכן קיימים חולים רבים שאינם מאובחנים ואחרים המאובחנים בטעות כבעלי חלות אחרות, הנדמות בתסמיניהן למחלת הצליאק.
אבחון שגרתי של המחלה, מתבצע על ידי סדרת בדיקות, הכוללות לרוב בדיקות למציאת נוגדנים האופייניים למחלת הצליאק וביופסיה של המעי. כמו כן, לאחרונה החל השימוש בבדיקות גנטיות לאבחון המחלה. ככלל, הבדיקות המבוצעות אינן מאפשרות אבחנה וודאית של מחלת הצליאק, אלא מצביעות על מידת הסבירות או הסיכוי שאדם חולה במחלה או שאינו חולה בה.
