הוראות פתיחה באש

הוראות פתיחה באש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הוראות פתיחה באש הן סדרה של פקודות והוראות מסודרות שנושאי נשק חם, ובעיקר חיילים, צריכים למלא ולבצע לפני תחילת ירי כלפי דמויות חשודות, שלפי שיקול דעת נושא הנשק, ולפי ההוראות באזור, מהוות סכנה לחייו של נושא הנשק או כל אדם אחר בסביבתו. הוראות פתיחה באש משתנות ממדינה למדינה, ובהתאם לתפקיד נושא הנשק (חייל, שוטר, מתנדב בכוחות הביטחון, מאבטח וכדומה), רמת הכוננות בה נמצא נושא הנשק, האזור בו הוא שוהה, שעת היממה (יום או לילה), או מידע מודיעיני קיים.

הוראות פתיחה באש בצה"ל

מבנה הוראות פתיחה באש בצה"ל מעוגן בפקודות מטכ"ל. יחד עם זאת, יש באפשרותם של אלופים לשנות את ההוראות בהתאם לתנאים שבהם חייליהם נתונים. ההוראות משתנות מקו עימות אחד למשנהו, אולם המבנה הבסיסי של ההוראות, במקרה של זיהוי דמות חשודה, הן: החייל קורא לעבר דמות חשודה: "עצור!"

החייל קורא : "עצור, עצור והזדהה"

החייל קורא : "עצור או שאני יורה"

החייל חוזר על דבריו, הפעם בערבית : "וואקף ולא אנא בטוחק!"

החייל מכוון את הנשק ב-60 מעלות לעבר גזרה ריקה ודורך בהפגנתיות את נשקו ללא מחסנית, לצורך הרתעה בלבד.

החייל מכוון את הנשק ב-60 מעלות ומכניס מחסנית.

החייל מכוון את הנשק ב-60 מעלות לעבר גזרה ריקה ויורה שתי יריות אזהרה. במידה ונשקו של החייל היה מלכתחילה טעון, ההוראה היא לבצע דריכה בהפגנתיות לשם הרתעה ולאחר מכן שתי יריות אזהרה.

החייל יורה לעבר רגלי הדמות החשודה.

לחייל מותר לירות לעבר מרכז הדמות על מנת להרוג במקרה שהדמות מסכנת את החייל או אדם שלישי באופן ברור ומיידי.

פעולות אלו מבוצעות באופן עוקב עד שהדמות עוצרת ומזדהה, ובמקרה זה על החייל להתחיל לפעול על פי נוהל מעצר חשוד. במקרה שהדמות מתחילה לירות על החייל, או על אנשים אחרים באזור, או שהחייל מזהה בוודאות שהדמות מהווה סכנה ברורה ומיידית לו ולסובבים אותו, הוא יורה לעברה על מנת להרגה. כמו כן, במקרים בהם מנסים לחטוף את החייל או את נשקו, הוא רשאי לירות על מנת להרוג. על פי הגדרות ההוראה, יידוי אבנים, אשר לרוב אינו מהווה סכנה של ממש, אינו מצדיק ירי על מנת להרוג. בשעת מלחמה הוראות אלו נוקשות פחות – חיילים מורשים לירות על כל דמות או רק"ם שמזוהה כאויב. על פי החלטת שרשרת הפיקוד, נוהלי הפתיחה באש משתנים מנהלים פסיביים (ירי תגובה בלבד בעת זיהוי אויב – למשל, בשעה שבה הלחימה מופסקת לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת אש) לנהלים בעלי אופן אקטיבי (ירי יזום בעת פעילות צבאית) ולחלופין. ביקורת על הוראות הפתיחה באש בצה"ל

הוראות הפתיחה באש נתונות לביקורת מצד גורמים שונים בארץ וממדינות אחרות. מצד אחד, יש הטוענים כי הזהירות הרבה בה נאלצים חיילי צה"ל לפעול בעת פעילות צבאית בתוך ערים, תוך הודעה מראש על בואם של כוחות צבא והימנעות משימוש בסיוע אווירי וארטילרי, גורמת לאובדן מיותר של חיי אדם (בהתייחסות לחיילי צה"ל). התגובה לטענות אלו היא כי ישראל מחויבת לציית לחוקי המשפט הבינלאומי ולאמנות בינלאומיות וחייליה מחויבים לפעול על פי רוח צה"ל. מנגד, יש המבקרים את ההכשרה הלקויה בצה"ל בנוגע להתנהלות חיילים מול אזרחים וטוענים כי חיילי צה"ל נותנים לעתים פירוש משלהם להוראות הפתיחה באש, גם כאשר אינם נתונים בסכנת חיים או מזהים איום של ממש (לדוגמה, מקרים של ירי בנשק חם על מפגינים ממרחק רב, ירי על אדם שלא מזוהה בבירור כנושא נשק). בעקבות אירועים מסוג זה באינתיפאדת אל אקצה, עודכן הקוד האתי של צה"ל, המכונה רוח צה"ל. פעולות צבאיות בקרב אזרחים או אירועים בהם חיילים גרמו למותם של אזרחים, כמו טבח כפר קאסם ופעולות יחידה 101 שהסתיימו באסון כמו הפעולה בקיביה גרמו להגברת הזהירות הננקטת בעת פעילות צבאית והקשחת הוראות הפתיחה באש. הטבח בכפר קאסם משמש בהכשרת טירונים כדוגמה לפקודה בלתי חוקית בעליל-מושג נוסף המסייע ללוחם להבין כיצד עליו להתנהג בעת פעילות בסביבת אזרחים. [עריכה] הוראות פתיחה באש במשטרת ישראל

שני הסייגים העיקרים לשימוש בנשק חם במשטרת ישראל הם: סכנה ברורה ומידיית לכוח המשטרתי, או לאזרחים, שעל פי חוק המשטרה, חייבים השוטרים להגן עליהם.

מיצוי כל האמצעים האחרים הזמינים לשוטר לפני ביצוע הירי.

לפני ביצוע הירי חייב השוטר להתריע על כוונתו לירות, לירות כלפי השמים, לירות כלפי רגלי האיום, ורק אז לירות על מנת להרוג. אם במהלך אחד השלבים האלה האיום הופך לסכנה ברורה ומידיית לחיי השוטר או לחיי אזרחים, סכנה שאפשר לנטרל רק באמצעות הריגה, אז השוטר מבצע ירי על מנת להרוג. גם מתנדבי המשמר האזרחי מחויבים להגדרות אלו, בעת שהם משרתים בתוקף פעילות שיטורית. [עריכה] הוראות פתיחה באש למאבטחי טיולים בישראל

על פי אתר מנהלת הטיולים של משרד החינוך, הוראות הפתיחה באש למאבטחי טיולים הן כדלקמן: השימוש בכלי ירייה מותר אם הוא נדרש באופן מיידי, כדי להדוף תקיפה שלא כדין שבוצעה באמצעות נשק חם או קר ושנשקפת ממנה סכנת חיים מוחשית ליורה או לזולתו.

מותר להשתמש בכלי ירייה לצורך הגנה עצמית כמוצא אחרון, במידת הזהירות הראויה, כאשר אין דרך אחרת בנסיבות העניין להתגבר על התוקף.

פתיחה באש מותרת רק כמוצא אחרון, לאחר שנשקלו ומוצו דרכי פעולה אחרות להפסקת התקיפה, לרבות מתן אזהרה מוקדמת, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לסכן את חייו של היורה או של זולתו.

לצורך הדיפת התקיפה המסכנת חיים מותר לפתוח באש לעבר גופו של התוקף במגמה לפגוע בו באופן שימנע ממנו להשלים את ביצוע מעשה התקיפה. אם ניתן לסכל את התקיפה באמצעות ירי לעבר רגלי התוקף, יש להעדיף ירי כזה. יש להפסיק את הירי מיד כשפסקה התקיפה ואין עוד סכנת חיים.

פתיחה באש מותרת, כאמור לעיל, לעבר התוקף בלבד, בירי בודד ומכוון, תוך כדי נקיטת אמצעי זהירות למניעת פגיעה בחפים מפשע הנמצאים בטווח אש.

נמלט התוקף עם כלי נשקו, והוא עדיין מסכן חיים, ניתן לירות לעבר רגליו. אם אין בכך כדי לסכל את הסיכון, ניתן לירות לעבר גופו, כדי למנוע את המשך התקיפה או למנוע סיכון חיי אחרים במהלך בריחתו. נמלט התוקף בלי נשק, אין לירות בו.

אין לפתוח באש כהגנה על רכוש כאשר אין מתלווית לעברת הרכוש סכנת חיים.

הוראות פתיחה באש לאזרחים בישראל

על פי החוק בישראל, אזרח נושא נשק רשאי להשתמש בו רק במקרים של סכנה ברורה ומידיית לעצמו, ולעצמו בלבד. במקרה של ירי כלפי אזרחים אחרים אמור האזרח לתת למשטרה או לכוחות הביטחון לטפל באירוע. עם זאת, שלטונות ישראל לא נוהגים להעמיד בדין, ובדרך כלל גם משבחים אזרחים, שביצעו ירי והצילו את חייהם של בני אדם אחרים. לעומת זאת, ירי לא מוצדק, או הרג של עוברי אורח כתוצאה מירי של אזרחים, יכול להוביל להעמדתו לדין של היורה באשמת הריגה. אזרחים החברים בכיתת כוננות של ישוב פועלים בסמכות הצבא, ולפיכך מתנהלים על פי חוקי מטכ"ל הנוגעים לנוהלי פתיחה באש. מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%90%D7%A9