רחוב שינקין, הינו רחוב תל אביבי הנמצא במרכז העיר ומהווה מרכז מסחרי, מרכז אמנות ותרבות, אזור של אוכלוסיה מעורבת, מפגש רב מימדי בין קונים וסוחרים, אמנים, מחפשי מציאות, חסידי חב"ד, נוער שוליים, אנשי בוהמה, סלברטיז, קיצונים פוליטיים, תושבי העיר, אורחים ותיירים.
רחוב שינקין ממוקם במרכז תל אביב, כחצי קילומטר מחוף הים, ובמרחק הליכה מדיזנגוף סנטר ורחוב דיזנגוף, רחוב קינג ג'ורג', אלנבי, נחלת בנימין, שוק הכרמל ואבן גבירול מצידו השני.
ההיסטוריה של רחוב שיינקין
רחוב שיינקין החל כרחוב הראשי של מרכז בעלי המלאכה.
מטרת המרכז הייתה לאגד בעלי מקצוע שונים , בדרך כלל עולים עניים מתחומי התעשייה הזעירה, סנדלרות, פחחות וכדומה, באזור אחד המאפשר תמיכה, ארגון מסייע ועזרה הדדית.
בשנים 1912 ו 1913 הקים המרכז שכונה מצפון לאחוזת בית. השכונה צורפה לתל אביב בשנת 1923.
בראש המתיישבים היו מתתיהו וינוקור ומנחם שיינקין שהיה פעיל למען הקמת הגימנסיה הרצליה, ממייסדי תל אביב, ומראשי חברת מרכז בעלי מלאכה. שינקין נהרג בתאונת דרכים בארה"ב כאשר שהה שם בשנת 1924 בעת ביקור מטעם לשכת העלייה של ההנהלה הציונית. לאחר כשנה נקרא הרחוב על שמו ולזכרו.
מנחם שיינקין היה הרוח החיה במפעל המתפתח של בעלי המלאכה. הוא ראה בהם ציונים וחלוצים, והגדיר את בעלי המלאכה כאנשים פשוטים וטובים, שאינם מתכחשים לצרבות היהודית, וגישתם הנה ברורה ונשענת על מספר סודות: פשטות, חריצות, זהות יהודית ומקצועות בתחום. רוב בעלי המלאכה היו מנוסים בתחום עיסוקם, וכך הצליחו להשתלב בקהילה המתפתחת.
במשך השנים גרו במקום גרו בעלי סדנאות שונות, בעלי מפעלי יצור ובתי חרושת פרטיים ומשפחתיים. העלייה הרביעית הכפילה את מספר בעלי המלאכה באזור למעל מ 1200 בשנת 1927 לעומת כ 500 בשנת 1924.
כיום איגוד בעלי המלאכה פעיל דרך ההסתדרות החדשה בישראל.
רחוב שינקין משנה את פניו
במרוצת השנים הפך רחוב שנקין והרחובות הסמוכים אליו להיות יותר ויותר מרכז של תרבות, אומנות, יצירה ובוהמה, ופחות אזור של בעלי מלאכה ופועלים.
הסדנאות ובתי המלאכה האפרוריים הפכו לחללי עיצוב אמנותיים, לסדנאות מודרניות ולמקום עבודתם של יוצרים ייחודיים, אמנים צעירים ואנשי רוח.
ברחוב נפתחו עסקים ייחודיים רבים שמשכו קהל רחב מרחבי הארץ בנוסף לתיירות ענפה.
ההתמחות של הרחוב באמנות עכשווית מודרנית, ובקו ייחודי, גרמו לכך שיותר ויותר יוצרים ומעצבים העתיקו את משכנם לרחוב שינקין והוסיפו לצבעוניות שבו ולאווירה הפתוחה והחופשית.
שעות התהילה של הרחוב היו מדי שבוע בימי שישי בבוקר ובצהריים, כאשר קהל רב היה מגיע אל הרחוב שהיה משופע במופעי רחוב, דוכנים, אירועים יצירתיים לילדים ומבוגרים ופעילויות ססגוניות.
תלמידים היו מגיעים בהמוניהם אל הרחוב לאחר סיום הלימודים, ואנשים רבים מרחבי הארץ היו נוסעים ליום כיף בתל-אביב, בדרך כלל ביום שישי, ומשלבים ביקור של שעתיים שלוש ברחוב שינקין.
ככל שהגיעו יותר אנשים לביקור ברחוב, כך נפתחו יותר עסקים שונים והתווספו פעילויות שגם הן משכו קהל חדש.
