רחוב שינקין מעצם טיבו מסמל זרמים מסוימים בחברה הישראלית, ומופיע בהקשרים רבים בקולנוע, בשירה, ובסיפורת.
הפליאו לתאר את הווית הרחוב ואווירת ההתנתקות שבו, הבמאי איתן פוקס, בהפקתו של גל אוחובסקי, בתסריט מרגש שנכתב על ידיהם במשותף.
בסרט, שיצא לאקרנים ביוני 2006, ניתן לעקוב אחרי חבורת צעירים תל אביבית, שגרה במרכזה של בועת שינקין במשמעותה המלאה. מוכר בחנות דיסקים ווידאו- האוזן השלישית, אייקון תרבות משל עצמו, מוכרת בחנות סבונים "סבון של פעם" ומנהל המשמרת בבית קפה מסעדה אופנתי, אורנה ואלה.
בסרט מנסים השלושה לשלב אל חייהם בבועה התל אביבית, צעיר פלסטיני הומוסקסואל, ולהמשיך יחד איתו בחיים מנותקים מכל ההוויה הישראלית המורכבת, למרות ריבוי הקונפליקטים, דת, מדינה, יחסי זוג ועוד.
כצפוי, המציאות טופחת על פניהם, והבועה בה הם חיים מתנפצת אל נוכח המציאות המרה. כמעין ביקורת על אי המעשיות של חיים מנותקים מעובדות היום יום.
בסוף שנות השמונים הושמע פעמים רבות מאוד להיטן הקופצני של להקת מנגו בשירן "גרה בשינקין". לחן: יאיר לפיד ורמי קליינשטיין.
השיר מתאר את חייה של עלמה בגיל לא ידוע, ללא אזכור שמה, ומהווה משל לדור הצעיר שגר בשינקין ובסביבתו ונמצא בחיפוש עצמי מתמיד, מחפש אהבה, מעביר את הזמן בבתי קפה ואינו עושה משהו משמעותי.
היא כל כך מסובכת..כותבת ספרים במיטה..עזבה את ביתה..לובשת תמיד שחור..כבר אין לה לאן לחזור..שותה בקפה תמר..רוצה לעשות גם סרט קצר, גברים, היא אומרת זה בא והולך, אך בלילות הקרים היא יודעת שזה הולך ומסתבך..
תיאור הדמות בשיר אופיינית ומתאימה להגדרה: שינקינאית.
