מחלת צליאק

מחלת הצליאק, המוכרת גם בשם כרסת, הינה מחלה אוטואימונית של המעי הדק, הנגרמת בקרב בעלי רקע גנטי מתאים בשל רגישות קבועה לחלבון גלוטן (ובפרט, למרכיב של גלוטן הקרוי גליאדין), המצוי בחיטה וכן עקב רגישות לחלבונים המצויים בשעורה ושיפון.
ביטוי ראשוני של המחלה נפוץ לרוב סביב גיל שנתיים, עם הכנסת חיטה לתפריט המזון, ואולם אין המחלה מוגבלת לגיל זה, ויכולה להתחיל בכל גיל. להמשיך לקרוא מחלת צליאק

סימפטומים של מחלת צליאק

מחלת הצליאק הינה מחלה המתבטאת בקשת רחבה ביותר של סימפטומים. הסימפטומים האפשריים העשויים להצביע על כך שאדם חולה במחלת הצליאק (כרסת) הינם רבים ומגוונים, ותלויים לרוב במקום הפגיעה לאורך המעי, חומרת הפגיעה במעי והיקפה. ככלל, ניתן לחלק את הסימפטומים לשתי קטגוריות עיקריות להמשיך לקרוא סימפטומים של מחלת צליאק

צליאק

כָ‏רֶסֶת (צליאק בלועזית – Coeliac או Celiac) היא מצב רפואי של רגישות לחלבון בשם גליאדין (Gliadin), המרכיב, יחד עם חלבון נוסף בשם גלוטנין, את הגלוטן המצוי בדגנים מסוימים. ישנם שמות רבים למחלה, בהם צליאק, כרסת ומחלת אלף הפנים. ישנם מחקרים הטוענים שגם הגלוטנין ולא רק הגליאדין מכיל רכיבים המזיקים לחולי הכרסת (להרחבה).

הגליאדין הוא גליקו-פרוטאין (חלבון מורכב עם סוכר). הגלוטנין מעניק לעיסת הבצק את היציבות בזכות מבנה מולקולרי של רשת תלת-ממדית.

הגלוטן בגרעין מעורב בעמילן והוא ממוקם מבחינה בוטנית באנדוספרם – ריקמה טריפלואידית המספקת מזון לגרעין במהלך גדילתו. הגלוטן מצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון. בחיטה, למשל, מהווה הגלוטן עד 80% מהפרוטאין שבגרעין, והוא האחראי לאלסטיות של עיסת הבצק ולכך שהשמרים יכולים בתסיסתם להתפיח את העיסה.

הכרסת היא מחלת חיסון עצמי (מחלה אוטואימונית). תאי מערכת החיסון של החולה תוקפים את תאי הדופן הפנימית של המעי הדק, בהם נספג הגלוטן. תאי מערכת החיסון מזהים בטעות את הגליאדין כגוף זר, פתוגני, וכך נגרם נזק לסיסים ולרירית בדופן הפנימי של המעי הדק ולחוסר ספיגה של מזון.

אחד ממאפייניה המובהקים ביותר של הכרסת הוא הקושי ברוב המקרים לזהותה באופן חד-משמעי (ראו בהמשך). בשל כך, שיעור החולים אינו ברור, אך מעריכים כי במדינות מערביות רבות שיעור המחלה מגיע לכאחוז אחד מהאוכלוסייה.

מקור ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A8%D7%A1%D7%AA