מחלת צליאק

מחלת הצליאק, המוכרת גם בשם כרסת, הינה מחלה אוטואימונית של המעי הדק, הנגרמת בקרב בעלי רקע גנטי מתאים בשל רגישות קבועה לחלבון גלוטן (ובפרט, למרכיב של גלוטן הקרוי גליאדין), המצוי בחיטה וכן עקב רגישות לחלבונים המצויים בשעורה ושיפון.
ביטוי ראשוני של המחלה נפוץ לרוב סביב גיל שנתיים, עם הכנסת חיטה לתפריט המזון, ואולם אין המחלה מוגבלת לגיל זה, ויכולה להתחיל בכל גיל. להמשיך לקרוא מחלת צליאק

סימפטומים של מחלת צליאק

מחלת הצליאק הינה מחלה המתבטאת בקשת רחבה ביותר של סימפטומים. הסימפטומים האפשריים העשויים להצביע על כך שאדם חולה במחלת הצליאק (כרסת) הינם רבים ומגוונים, ותלויים לרוב במקום הפגיעה לאורך המעי, חומרת הפגיעה במעי והיקפה. ככלל, ניתן לחלק את הסימפטומים לשתי קטגוריות עיקריות להמשיך לקרוא סימפטומים של מחלת צליאק

בדיקת נוגדנים בדם לאיבחון צליאק

סדרת בדיקות של נוגדנים בדם מהווה לרוב את הצעד הראשון באבחון המחלה.
הנוגדנים הם חלבונים, הנוצרים בדרך כלל על ידי מערכת החיסון בגוף לצורך תקיפה והתגוננות מפני גופים זרים החודרים לגוף (כדוגמת חיידקים, בקטריות, וירוסים ואורגניזמים אחרים התוקפים את הגוף). בקרב חולי צליאק, הגוף להמשיך לקרוא בדיקת נוגדנים בדם לאיבחון צליאק

ביופסיה של המעי בצליאק

תוצאות בדיקות דם המעידות על הימצאות נוגדנים וכן תוצאות גבוליות או הימצאות סימפטומים אופייניים למחלה, יובילו לרוב גם לביצוע ביופסיה של המעי לשם אישוש ממצאים, והשגת אבחון מדוייק ככל הניתן. ביופסיה של המעי, נחשבת כדרך יעילה ומדוייקת ביותר לאבחון המחלה, אף שאין היא נוחה למטופל. להמשיך לקרוא ביופסיה של המעי בצליאק

דיאטה ללא גלוטן בילדים עם ציליאק וסוכרת

מחקר חדש בדק את ההשלכות של סוכרת TYPE1 אצל ילדים בעלי רגישות לגלוטן. ידוע שאצל ילדים עם סוכרת מסוג1 יש כ 12% של מקרי ציליאק.
לפי המחקר ילדים עם סוכרת וציליאק יכולים להתמודד היטב עם דיאטה רגילה שאינה דיאטה נטולת גלוטן.
המחקר עקב במשך שנתיים אחרי רמות סוכר בדם ותסמיני ציליאק ולא מצא הבדל משמעותי בין ילדים עם תפריט רגיל לתפריט נטול גלוטן בתסמינים שונים למשל עצירות, שלשונים, כאבי בטן, נפיחות ועוד.

הופעת מחלת צליאק

מסתבר לאחרונה, שמחלת הציליאק מופיעה אצל קשישים יותר מאשר בעבר.
מחקר שהתפרסם בAnnals of Medicine גילה כי השפעות סביבתיות עלולות לפגוע בחיסון הטבעי של הגוף בהקשר להשפעת גלוטן על הגוף.
החוקרים בדקו גם השפעה גנטית ולא מצאו עדויות לכך שיש השפעה גנטית משמעותית על העלייה בשכיחות מחלת הציליאק.
מחלת ציליאק עשויה להופיע גם בגיל מבוגר בפעם הראשונה.
המחקר סקר מעל 5000 משתתפים, נמשך כ25 שנה ומסקנותיו העיקריות היו שמחלת הציליאק עשויה להופיע בכל גיל ויתכן שמופיעה עקב השפעות סביבתיות לא רצויות לגוף ולמערכת החיסון.
עד מסקנות מחקר זה נטו להעריך בדרך כלל שמחלת ציליאק מופיעה בלידה או בגיל צעיר.
.
שכיחות הופעת ציליאק עלתה בצורה משמעותית משנת 1974, זמן התחלת המחקר, אולם יש להמשיך ולחקור את הנושא עקב קשיים בשמירה על תקן מדויק ואחידות במחקר ממושך זה.

אבחון צליאק

כיום יותר מבעבר, קל לאבחן את מחלת הציליאק אשר עשויה לפגוע באחוז אחד מהאוכלוסיה.

מחלת ציליאק הינה מחלה כרונית של המיעיים אשר מופיעה בעקבות תגובה של הגוף לחלבון גלוטן הקיים שקמח, שיפון, שעורה, שיבולת שועל ועוד. מערכת החיסון שבמיעיים תוקפת את חלבון הגלוטן במוצרים האלו, דבר הגורם לנזק ברירית של המעי.
אבחון של מחלת ציליאק נעשה כיום על ידי בדיקת דם ובדיקת ביופסיה אחת מהמעי הדק (בניגוד למספר ביופסיות בעבר עם תזונה פציפית לזמן מוגבל)
ככל הנראה מחלת ציליאק אינה עוברת, אך התסמינים של המחלה יכולים להיות שונים בתקופות שונות, להיות קלים או חמורים יותר ובעלי השפעה שונה עקב מזון המכיל חלובן גלוטן.
ידועים מקרים בהם אבחון שגוי של צליאק בעבר התבטא בהעלמות התסמינים בגיל מבוגר, אולם כאמור, הדבר נבע מאבחון שגוי של צליאק ולא מריפוי.

צליאק

כָ‏רֶסֶת (צליאק בלועזית – Coeliac או Celiac) היא מצב רפואי של רגישות לחלבון בשם גליאדין (Gliadin), המרכיב, יחד עם חלבון נוסף בשם גלוטנין, את הגלוטן המצוי בדגנים מסוימים. ישנם שמות רבים למחלה, בהם צליאק, כרסת ומחלת אלף הפנים. ישנם מחקרים הטוענים שגם הגלוטנין ולא רק הגליאדין מכיל רכיבים המזיקים לחולי הכרסת (להרחבה).

הגליאדין הוא גליקו-פרוטאין (חלבון מורכב עם סוכר). הגלוטנין מעניק לעיסת הבצק את היציבות בזכות מבנה מולקולרי של רשת תלת-ממדית.

הגלוטן בגרעין מעורב בעמילן והוא ממוקם מבחינה בוטנית באנדוספרם – ריקמה טריפלואידית המספקת מזון לגרעין במהלך גדילתו. הגלוטן מצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון. בחיטה, למשל, מהווה הגלוטן עד 80% מהפרוטאין שבגרעין, והוא האחראי לאלסטיות של עיסת הבצק ולכך שהשמרים יכולים בתסיסתם להתפיח את העיסה.

הכרסת היא מחלת חיסון עצמי (מחלה אוטואימונית). תאי מערכת החיסון של החולה תוקפים את תאי הדופן הפנימית של המעי הדק, בהם נספג הגלוטן. תאי מערכת החיסון מזהים בטעות את הגליאדין כגוף זר, פתוגני, וכך נגרם נזק לסיסים ולרירית בדופן הפנימי של המעי הדק ולחוסר ספיגה של מזון.

אחד ממאפייניה המובהקים ביותר של הכרסת הוא הקושי ברוב המקרים לזהותה באופן חד-משמעי (ראו בהמשך). בשל כך, שיעור החולים אינו ברור, אך מעריכים כי במדינות מערביות רבות שיעור המחלה מגיע לכאחוז אחד מהאוכלוסייה.

מקור ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A8%D7%A1%D7%AA