מיג 25 היה אחד המטוסים המתקדמים והמפחידים בארסנל של ברה"מ

מיג 25

המילואימניק שהפיל מיג 25 מהמיטה
מאת רן לוי

מיג 25 היה אחד המטוסים המתקדמים והמפחידים בארסנל של ברה"מ בעידן המלחמה הקרה: מטוס יירוט וריגול שהיה מסוגל גבוה יותר ומהר יותר מכל מטוס מתוצרת מערבית.
במשך שנים נכשל חיל האוויר בניסיונותיו למנוע מצבאות ערב שעשו שימוש במיג 25 לצלם את שטחנו עד שסמ"ר במילואים פיני שפטר נכנס לתמונה….

בנובמבר 1971 שוגרו שני מטוסי פאנטום של חיל האוויר למשימת ירוט. זו לא הייתה משימת ירוט שגרתית. הטכנאים שהכינו את המטוסים על הקרקע הסירו מהם ציוד בלתי חיוני כדי להפחית ממשקלם ולאפשר נסיקה לגובה הטיסה המירבי במהירות הגבוהה ביותר האפשרית.
שני המטוסים טיפסו מעלה ומעלה מעל חצי האי סיני. באופק כבר הבחינו במטרתם: מטוס ריגול שהמריא משדה תעופה מצרי. הגובה המקסימלי אליו יכלו הפאנטומים להגיע היה 60,000 רגל, אך המטוס המצרי היה גבוה בהרבה, כמעט 80,000 רגל מעל הקרקע. טייסי הפאנטום הרימו את חרטומי המטוסים גבוה ככל שיכלו ושיגרו טילי אוויר-אוויר אל עבר המטוס המצרי. הטילים שעטו אל מטרתם. אלו היו טילים מתקדמים מדגם Sparrow שראשי הנפץ שלהם היו מצוידים במרעומי קרבה המאפשרים להם לפגוע במטרתם גם אינם מתנגשים בה במישרין. הטילים יצאו אל מטרתם והתפוצצו, אך המטוס המצרי ששעט באותו הרגע בתוך המרחב האווירי של ישראל לא היה מטוס רגיל. הוא טס במהירות אדירה: פי 2.5 ממהירות הקול.

אף מטוס אחר, באותם הימים, לא היה מסוגל לטוס מהר כל כך וגבוה וטילי ה Sparrow לא תוכננו להתמודד כנגד ביצועים שכאלה. המהירות המשולבת של המטוס והטיל הייתה כה גבוהה, עד שברגע הפיצוץ כבר היה המטוס רחוק מספיק מהטיל כדי לחמוק ללא פגע. הפאנטומים שבו לבסיסם, מאוכזבים: היירוט נכשל. חיל האוויר התכונן למשימת היירוט, זיהה את המראת מטוס הריגול ממצרים מבעוד מועד ובכל זאת, מטוס הריגול המצרי חלף מעל שמי ישראל וצילם את שטחה ללא הפרעה. עבור החיל שראה את עצמו כאחד מחילות האוויר הטובים בעולם, טעמו של כישלון זה היה מריר במיוחד, ללא ספק.
המטוס אותו ניסו הפאנטומים להפיל ללא הצלחה היה מיג 25: מטוס הקרב המתקדם והמתוחכם ביותר בארסנל האדיר של ברה"מ.

במיטב המסורת הסובייטית, המיג 25 היה מכונה מרשימה. הוא היה גדול וכבד יותר מרוב מטוסי הקרב המודרניים, אך מוטת הכנפיים הרחבה שלו וזוג מנועים רבי עוצמה איפשרו לו לטוס בגבהים ומהירויות חסרות תקדים. המיג 25 שבר כמה וכמה שיאי תעופה אשר חלקם תקפים עד היום: למשל, זהו המטוס הראשון שהגיע לגובה של 115,000 רגל (35 ק"מ), ממש על גבול החלל החיצון. מהירות השיוט שלו הייתה 2.5 מאך. אם היה הטייס מוכן לסכן את המנועים, יכל המיג 25 להאיץ עד ל 3.2 מאך, מהירות שמטוסי קרב לא מגיעים אליה גם בימינו.

ביצועיו של המיג 25 עוררו דאגה, שלא נאמר פאניקה, בקרב מפקדי צבא ארה"ב. אלו היו ימי שיא המלחמה הקרה בין המעצמות ולחיל האוויר האמריקני לא הייתה תשובה ליכולותיו של המיג 25. המטוס שאמור היה לספק מענה ליכולותיו של המיג 25, ה F15 היה עדיין על שולחן השרטוטים וכפי שלמדו טייסי חיל האוויר על בשרם, מטוסי הקרב כדוגמת ה F4E פאנטום (קורנס, בשמו העברי) לא התקרבו אפילו לקרסוליה של המפלצת הסובייטית מעוררת היראה.
האמריקנים, מטבע הדברים, עמלו קשות להשיג מודיעין מפורט ככל הניתן על המיג 25. ברה"מ, מצידה, שמרה את הקלפים קרוב לחזה ונמנעה בתחילה מלמכור את המטוס הסודי לבעלות בריתה כדי למנוע זליגה של מידע מסווג למערב. העובדה שלמצרים היו 4 מטוסי מיג 25 הייתה יוצאת דופן ונבעה מהמצב המיוחד שנוצר באזורנו בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה שבאה בעקבותיה.

פגיעה תדמיתית
במלחמת ששת הימים השמידה ישראל את חיל האוויר המצרי כמעט לחלוטין ובשנים שלאחר מכן סיפקה ברה"מ למצרים ציוד והדרכה כדי לסייע לה בבנייתו מחדש. על אף הליווי הסובייטי הצמוד, חיל האוויר המצרי נותר בנחיתות ברורה מול חיל האוויר ומטוסים רבים שלו הופלו בקרבות אוויר מעל התעלה ובעומק מצרים. המצרים טענו שהסיבה לתבוסות החוזרות ונשנות של חיל האוויר שלהם בקרבות מול הישראלים נעוצה בנחיתות הטכנולוגית של המיג 21, מטוס הקרב שסיפקו להם הסובייטים. בברה"מ היו משוכנעים שהבעיה האמיתית של המצרים טמונה באיכות הנמוכה של הטייסים שלהם, אבל לא רצו שהמצרים ימשיכו להשמיע טענות שכאלה: ברה"מ מכרה את המיג 21 לרבות מבעלות בריתה והתדמית של המיג 21 הייתה חשובה לה. אם לקוחותיה יחלו להטיל ספק ביכולתו של המיג 21 להתמודד בשדה הקרב מול הפאנטום והמיראז' המערביים, הם עלולים להפסיק לרכוש אותו.
כדי להזים את טענות המצרים החלה ברה"מ לגלות מעורבות הולכת וגוברת בקונפליקט הישראלי-מצרי. הרוסים הציבו במצרים סוללות נ"מ מתקדמות ומטוסי מיג 21 שהיו מאויישים בצוותים ובטייסים רוסים ואלה השתתפו באופן פעיל בלחימה כנגד ישראל.
למעורבות ישירה זו היו תוצאות בשטח: מטוסים ישראלים הופלו והשליטה האווירית המוחלטת של חיל האוויר נפגעה קשות. ישראל כבר לא הצליחה להפציץ מטרות בעומק מצרים כפי שעשתה בעבר.

חיל האוויר השיב מלחמה שערה וביולי 1970 טמן מלכודת לטייסים הרוסים במסגרת מה שכונה 'מבצע רימון'. חיילים ישראלים דוברי-רוסית התחזו לבקרי טיסה סובייטים ו'פיתו' את מטוסי הקרב הסובייטים לקרב אוויר-אוויר מול מטוסים ישראלים מעל שטח ישראל. הקרב נסתיים בתבוסה מוחצת לרוסים: 5 מטוסי מיג 21 הופלו, ללא אבדות בצד הישראלי.

לברה"מ לא הייתה ברירה: כדי להגן על המוניטין והתדמית שלה במלחמה הקרה כנגד ארה"ב, היה עליה להטיל למערכה הישראלית מצרית את המטוס הטוב ביותר שבידיה- מיג 25. הטיסה המבצעית הראשונה של מטוסי הריגול מדגם מיג 25 נערכה באוקטובר 1971: זוג מטוסים המריא מאזור דלתת הנילוס וטס לכל אורך חופיה של מדינת ישראל עד גבול לבנון במפגן כוח מרשים. התסכול בחיל האוויר, שלא הייתה לו כל תשובה לביצועיו של מטוס הריגול החזק, היה אדיר: הישראלים שלחו מטוסי פאנטום לפטרל באזור שדות התעופה המצריים כדי להפיל את המיג 25 בזמן ההמראה וכפי שתואר קודם הזניקו מטוסים קלים ומהירים במיוחד כדי לנסות ולהפיל אותו במהלך הטיסה עצמה, אך ללא הועיל. הטייסים רוסים ביצעו שתי טיסות ריגול בעומק שטח ישראל פעמיים בכל חודש עד סוף 1971 ועד שעזבו את מצרים ב 1972.

עריקתו של בלנקו
פיתוחו של המיג 25 החל בשנות ה 50. האיום הגדול ביותר על ברה"מ באותה התקופה היה חדירה של מפציצים אסטרטגיים אמריקניים נושאי פצצות גרעיניות. לאמריקניים היו מספר רב של מפציצים כאלה ולברה"מ לא הייתה אז תשובה הולמת, במיוחד עקב גודל שטחה של ברה"מ. מטוסי היירוט הרגילים וסוללות הנ"מ היו מסוגלים להגן על שטח של כמה עשרות עד מאות ק"מ, לכל היותר, אך לברה"מ הייתה חזית אווירית באורך של כ 5,000 ק"מ. כדי להתמודד עם אתגר המפציצים, הטילו ראשי הצבא על מפעל מיג משימה תובענית: לתכנן מטוס קרב שיהיה מסוגל לטוס מהר יותר, גבוה יותר ורחוק יותר מכל אלה שבאו לפניו. MiG הוא צירוף ראשי תיבות של ארטיום מיקואין (Mikoyan) ומיכאיל גורביץ (Gurevich) שהקימו את משרד התכנון ובית החרושת שהפיק רבים ממטוסי הקרב של ברה"מ. מהנדסי מיג עמדו במשימה. דגמי הניסוי הראשונים המריאו באמצע שנות ה 60 וב 1970 הוא נכנס לשרות מבצעי. למיג 25 היו שני ואריאציות בסיסיות. דגם A שיועד למטרות יירוט וקרבות אוויר כנגד מפציצים ומטוסי קרב אחרים ולכן טס לרוב בגובה נמוך. הדגם R יועד למשימות סיור וריגול שדרשו טיסה בגובה רב ובמהירות גבוהה. דגם הסיור נכנס ראשון לפס הייצור ומולו התמודד חיל האוויר בשמי סיני.
שירותי הביון המערביים עקבו אחר טיסות הניסוי והאימונים ועם הזמן צברו ידע מקיף למדי על יכולות המטוס. מה שהיה חסר להם היה בעיקר מידע אודות המערכות האלקטרוניות שלו, מידע חיוני כדי שניתן יהיה לשבש אותן באמצעות כלי לוחמה אלקטרונית.

ויקטור Belenko היה טייס מיג 25. כמו במדינות אחרות, טייסי הקרב היו גאוותה של ברה"מ: צעירים מוכשרים ואמיצים, שלא היססו לצאת למשימות מורכבות ומסוכנות. בצעירותו היה בלנקו אוהד נלהב של הרעיון הקומוניסטי והאמין בעקרונותיה של המפלגה בכל ליבו, אבל דווקא ההכשרה הטכנולוגית לה זכה במסגרת שירותו הצבאי גרמה לו להתחיל ולפקפק בעקרונות אלה. השלטונות הסובייטים נהגו לצייר את החברה המערבית כחברה רקובה, מושחתת וחסרת מוסר, בלנקו שהכיר את הטכנולוגיה האמריקנית וידע עד כמה היא מוצלחת. איך יכול להיות, שאל הטייס הצעיר את עצמו, שחברה כה מושחתת ורקובה מסוגלת לשלוח בני אדם אל הירח ובחזרה? איך יכול להיות שהסוציאליזם הנאור מפיק פחות זוכי פרס נובל? הספקות המתרבים הביאו אותו, בסופו של דבר, להחליט לערוק למערב. בספטבר 1976 המריא בלנקו לטיסת אימון שגרתית מבסיס בסיביר. זמן מה לאחר ההמראה כיבה את מכשיר הקשר, הנמיך אל גובה צמרות העצים והפנה את חרטום המטוס מזרחה ודרומה. שבקרי הטיסה הרוסים הבינו מה קרה, בלנקו כבר היה ביפן. הפחד והעובדה שמיכל הדלק של מטוס המיג 25 שלו כבר היה ריק כמעט לגמרי, גרמו לו לנחות במהירות גבוהה ובאופן מסוכן. בלנקו כמעט והתנגש במטוס נוסעים אזרחי ועצר מטרים ספורים בלבד מעמוד שניצב בקצה המסלול. הוא יצא מהמטוס, הסגיר את עצמו לידי היפנים ההמומים וביקש מקלט מדיני.

עבור האמריקנים, עריקתו של בלנקו הייתה שקולה לזכיה בלוטו. היפנים אפשרו לאמריקנים לפרק את המיג 25 לגורמים ולפשפש בקרביו וכך למדו המהנדסים האמריקנים כל מה שאפשר היה ללמוד אודות המערכות האלקטרוניות של המטוס. למשל, הם גילו שמערכת המכ"ם של המיג 25 הייתה מבוססת על שפופרות ריק, במקום טרנזיסטורים מתקדמים יותר כמקובל במערב. עובדה זו אולי נדמית במבט ראשון כחסרון, אך על העדר התחכום פצתה העובדה שהשימוש בשפופרות אפשר למכ"ם לשדר בעוצמה גבוהה וכך להתגבר על משבשים ואמצעי לוחמה אלקטרונית אחרים. זאת ועוד, השפופרות עמידות יותר מאשר טרנזיסטורים לפולס האלקטרו-מגנטי האדיר שנוצר בעקבות פיצוץ גרעיני, כך שלמיג 25 היה סיכוי טוב יותר מלמטוסים אמריקנים לשרוד במקרה של מתקפה גרעינית. החקירה המדוקדקת גילתה גם את חסרונותיו של המכ"ם: למשל, הוא מתקשה להנעל על מטרות נמוכות. ככל הנראה עקב העובדה שהמיג 25 תוכנן, במקור, ליירט מפציפים מגביהי טוס. המכ"ם עתיר ההספק היה זקוק לקירור מתמיד וקירור זה נעשה באמצעות אלכוהול טהור. בלנקו סיפר לחוקריו שהצוותים הטכניים של חיל האוויר הרוסי היו נוהגים לשתות את האלכוהול של המכ"ם בכל הזדמנות וכך זכה המיג 25 לכינוי החיבה 'המסעדה המעופפת'.. בנובמבר 1976, אחרי מספר שבועות של נבירה אינטנסיבית בנבכי המערכות האלקטרוניות והמכניות החזירו היפנים את המטוס אל הסובייטים, בארגזים.

בלנקו עצמו זכה למקלט מדיני בארה"ב, כמובן. לא מעט אזרחים סובייטים ערקו למערב לאורך השנים, כמובן, אך רובם הגדול היו אנשים שביקרו במדינות אחרות ונחשפו במו עיניהם לעושר ולשגשוג הכלכלי שם, כגון רקדני בלט או מדענים. בלנקו היה יוצא דופן בכך שמעולם לא יצא מברה"מ. כשלקחו אותו מלוויו האמריקניים, בפעם הראשונה, לקנות בסופרמרקט מקומי, בלנקו היה משוכנע שעובדים עליו. הוא לא יכל להאמין שהעושר והמגוון של מוצרים שראה על המדפים הוא באמת אותנטי. ובלי תורים?! הוא היה בטוח שה CIA ארגן מעין סופרמרקט מדומה ומפוברק כדי לגרום לו להאמין שהחיים במערב באמת עדיפים על פני החיים בברה"מ.
אך לאחר שביקר בסופרמרקטים אחרים והבין שלא מדובר בבלוף, החל בלנקו במה שאפשר לתאר כ'מסע קסם מסתורי' של גילוי ופליאה. הוא נהג להסתובב בין המדפים ולקנות מוצרים סתם, רק כדי לגלות במה מדובר. באחד הימים, למשל, נתקל בקופסת שימורים מסקרנת. האנגלית שלו הייתה עדיין רעועה, אבל הוא הצליח להבין את המילה Dinner על העטיפה. קופסאות שימורים היו נדירות יחסית בברה"מ ובלנקו החליט לקנות את הקופסא ולבדוק את תכולתה. כשהגיע הביתה פתח את הקופסא ובישל את הבשר שהכילה עם תפוחי אדמה, בצלים ושום: הארוחה הייתה טעימה ביותר. למחרת ביקרו אותו מספר חברים והבחינו בקופסאת השימורים במטבח. 'ויקטור,' הם שאלו אותו – 'ממתי יש לך חתול בבית?..

בהזדמנות אחרת הבחין בלנקו בקופסא שעליה המילה Freedom ותמונה של אישה חייכנית ומאושרת. בלנקו הסיק שמדובר באמצעי ניקוי כלשהו, שאמור להעניק לנשים אמריקניות חופש לנקות את המטבח כרצונן. הוא קנה את הקופסא והשתמש בפדים הסופגים כדי לנקות את המטבח שלו. אלו היו, כפי שכבר אולי ניחשתם, פדים…מסוג אחר. לנשים סובייטיות לא היו אז טמפונים ופדים ובלנקו מעולם לא נתקל בתחבושות הייגיניות. עם הזמן למד בלנקו להכיר את החברה המערבית טוב יותר. הוא למד את השפה, נישא לאישה אמריקנית והשתלב בתעשיות הביטחוניות המקומיות כיועץ לענייני ברה"מ.

פיני שפטר
בחלוף השנים הסירו הרוסים את האיסור על מכירת מיג 25 למדינות אחרות ובתחילת שנות ה 80 כבר היה המטוס ברשותם של מספר בעלות ברית של ברה"מ, ביניהן גם סוריה, עיראק ולוב. המידע שנאסף בעקבות עריקתו של ויקטור בלנקו, בשילוב כניסתם לזירה של מטוסי קרב אמריקנים טובים ומשוכללים יותר כדוגמת הF15 הביאו לכך שהמיג 25 כבר לא היה בלתי מנוצח. ב 1981 הכין חיל האוויר מארב נוסף – הפעם לשני מטוסי מיג 25 מעל שמי לבנון. בקרב האוויר שהתחולל הפיל מטוס F15 ישראלי את אחד המיגים: הפעם הראשונה מאז ומעולם שמיג 25 הופל בקרב.
אך אליה וקוץ בה: המיג 25 שהופל ב 1981 היה מדגם היירוט של המטוס. הטייסים הסורים ביקשו להכנס לקרב אוויר מול המטוסים הישראליים ולכן טסו בגובה נמוך יחסית. דגם הסיור של המיג 25 עדיין היה בלתי מנוצח: אף מטוס ישראלי, כולל הF15 החדש, לא היה מסוגל לטפס למרומי האטמוספירה אליהם הגיע מטוס הריגול. הסורים ניצלו את עליונות זו עד תום, במהלך מלחמת לבנון ביצעו גיחות צילום חוזרות ונשנות מעל דרום לבנון בגובה של 70,000 רגל ובמהירות של 2.5 מאך. 10 שנים חלפו מאז ניסיון היירוט הכושל של הפאנטומים בסיני ועדיין, לישראל לא הייתה תשובה למיג 25. עד שנכנס לתמונה סמ"ר פיני שפטר.
פיני שפטר נכנס לפרק זה בדרך…בלתי שגרתית.
את התחקיר לפרק זה ערך נתן פוזניאק. כפי שאנחנו עושים בדרך כלל, נתן ערך תחקיר ראשוני ושלח לי סיכום ביניים כדי שנוכל להחליט על מבנה הפרק, כיוונים מעניינים ששווה להעמיק בהם וכו'. קראתי את התחקיר של נתן ושמו של פיני שפטר צד את עיני. לפני למעלה מ 12שנה,

כשהייתי עדיין סטודנט להנדסת חשמל, עבדתי באלביט בקבוצת חומרה שפיתחה מחשבים לצרכים צבאיים. אחד המהנדסים הבכירים בקבוצה היה בחור בשם פיני שפטר. פיני שהכרתי מאלביט היה מהנדס מבריק, בעל הבנה נדירה במעגלים אנלוגיים, תחום שיום רק מעט מהנדסים מתמצאים בו. נהגתי להתייעץ עם פיני בכל פעם שהייתי צריך לתכנן פילטר אנלוגי-'מתייעץ', אני מתכוון שהייתי שואל ופיני היה משרטט לי את התשובה. שאלתי את עצמי: מה הסיכוי שפיני שפטר שעבד איתי באלביט, הוא אותו סמ"ר פיני שפטר שהיה התשובה הישראלית למיג 25? אמנם חלפו למעלה מ 10 שנים מאז עבדנו ביחד, אבל אני ופיני חברים בפייסבוק. התלבטתי ביני ובין עצמי אם ליצור קשר עם פיני ולשאול אותו אם הוא אותו פיני מהמיג. אם זה לא הוא, זו קצת פאדיחה ופיני עוד עלול לשאול אותי שאלות ולגלות שחלפו 10 שנים ועדיין אין מושג איך מתכננים פילטר אנלוגי. ובכל זאת, התגברתי על המבוכה ונכנסתי לפייסבוק. "הי, פיני, מה שלומך?" כתבתי לו, "תשמע, יש לי שאלה שמסקרנת אותי מאד. אני עובד עכשיו על תחקיר לפרק של עושים היסטוריה לגבי מטוסי ריגול, בפרט לגבי מיג 25. באחד המקורות נתקלתי בסיפור על סמ"ר במילואים פיני שפטר שאילתר פתרון של בעייה מורכבת בנעילה של מכ"מים על המיג וקיבל על זה פרס של חיל האוויר. אז השאלה שלי די צפויה. זה אתה??
זמן קצר לאחר מכן הגיעה התשובה. "בקצרה" כתב לי פיני, "כן".

4 שבועות לאחר מכן עמדנו אני, נתן פוזניאק ותיק מלא בציוד הקלטה מחוץ לדלת דירתו של פיני שפטר. הייתה לי הרגשה מוזרה. עבדתי עם פיני כמה שנים טובות, היינו ביחסים טובים והנה, עכשיו, אני מגלה עליו לפתע משהו חדש שלא היה לי מושג לגביו. פיני הוא גיבור ישראל: אדם שהצליח בכוחות עצמו להביא להפלתו של מטוס ריגול שנחשב עד אז לבלתי מנוצח וזכה בפרס של חיל האוויר על תרומתו לבטחון המדינה. איך לא ידעתי על זה קודם? האם יכול להיות שאשתי צודקת ואני באמת כל כך עסוק בענייני עד שאני לא מודע למה שמתרחש סביבי? אז נכון, שלחתי את שחר לגן השבוע עם מגף על רגל אחת ונעל 'קרוקס' על הרגל השניה – באמת – אבל זו לא הייתה אשמתי. הן באותו הצבע.
פיני ערך לנו סיור בדירה והדגים בפנינו את מה שבברור הוא מקור גאוותו העיקרית: מערכת סטריאו מקצועית, באיכות שמע נדירה. פיני הוא מומחה למערכות אודיו ווידיאו וכאן הידע הטכני האדיר שלו אודות מגברים ומעגלים אנלוגיים בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר. ידע זה, מסתבר, הוא תוצר של עשרות שנות ניסיון, עוד מגיל צעיר.

אז איך הגעת לאלקטרוניקה וחשמל?
פיני: זה מגיל מאד צעיר היה תחביב. אבא שלי היה איש טכני, הוא דחף אותנו לכיוון הזה. לימד אותי בגיל 10 מה חיבור בטור, מה זה סוללה, מה זה מנורה, איך לחבר אותם…כבר מגיל 13,15 התעסקתי עם בניית מגברים. אהבתי מוזיקה מגיל…בוא נגיד, מגיל 12 התחלתי בנושא מוזיקה, ואחרי זה נכנס כל התחום של הסטריאו-קיטים וכאלה דברים. זה היה תחום שעניין אותי וגם היה מאד חשוב לי לשמוע טוב, אז זה הלך ביחד.
בוא נדבר על השירות הסדיר. מה עשית?
פיני: הגעתי לבית הספר הטכני, למבחני מיון. בדרך כלל הנ"מ נחשב לעדיפות יותר נמוכה, אבל בתקופה שאני נכנסתי למיון היה מיון רק של נ"מ. הידע שהיה לי באלקטרוניקה מי"ב ובכלל מה שהסברתי לך קודם, היה ידע מאד טוב. לא רק ידעתי דברים, גם ידעתי לנתח דברים שאני לא מכיר. ידעתי להבין מערכות, לראות מסכימה, באלקטרוניקה היה לי ידע טוב.
הייתי בקורס היותר מוצלח. בוא נאמר את זה, איפה שהיה צריך את היותר טובים: לקחו אותנו למערכות טילי נ"מ "הוקים".

מערכת הנ"מ שעליה הופקד פיני הייתה סוללת טילים מדגם הוק. מדובר היה במערכת מיושנת שהייתה מבוססת על מעגלים אנלוגיים ושפופרות ריק. רוב הטכנאים לא הסתדרו עם המעגלים האנלוגיים המסובכים והעדיפו לדבוק בעיקרון הידוע של 'עובד – אל תיגע', אבל פיני התעקש ללמוד את המערכת לעומק, פתר תקלות מסובכות והציע שינויים ששיפרו את ביצועי הסוללה.
פיני: היה לי ידע טוב, אז אני קודמתי מאד מהר. זה היה גם בגלל שהצוות שהיה לפני הוא היה כבר אמור להשתחרר עוד חצי שנה, אז איך שהגעתי הייתי ראש צוות תוך חודשיים. אבל עדיין, מהאנשים שהגיעו אני הייתי יותר בולט. תוך חצי שנה נהייתי מ"ע – זה אחראי על כל המקצוע. ואחרי שנה וחצי נהייתי מ"ע-סוללה, שזה כמו קצין טכני, רק שלא הייתי קצין,הייתי סמל".
בתחילת 1982 סיים פיני את שירותו הסדיר, השתחרר מצה"ל ועבר ללמוד במכינה לקראת תואר ראשון. חודשים ספורים לאחר מכן, בתחילת יוני, פרצה מלחמת לבנון הראשונה ופיני גויס למילואים. סוללת הנ"מ שלו כבר הייתה בעומק לבנון ולא סתם בעומק לבנון: היא מוקמה על פסגת ג'בל ברוך. הצבת הסוללה על ההר הגבוה ביותר בשליטה ישראלית באותו האזור לא הייתה מקרית: היא הייתה חלק מניסיון מכוון, ניסיון נואש כמעט, אפשר לומר להפיל את המיג 25 הסורי שיצא שוב ושוב לטיסות ריגול וצילום מעל שטחנו.

מיקום הסוללה ב "גב'ל ברוך" מתחבר לסיפור של המיג. בוא נסביר את הרקע.
המיג 25 טס בגובה של 70,000 רגל, במהירות 2.5 מאך, עובר במסלול אחד וכל הנסיונות להגיע אליו לא צלחו כי המטוסים שלנו, אז לפחות, לא הגיעו לגובה זה והיה צריך לירות עליו טילים מלמטה. עד שהוא מגיע ועד שאתה מכוון עליו לירות טילים זה מאד קשה. וגם אם אתה יורה, באוויר כל כך דליל טילי המטוסים לא יכולים לכוון את עצמם.
לסורים לא היה אכפת. פעם ב 10 ימים היו יוצאים מבסיסם, ידעו מתי הוא יוצא, עושים איזה מסלול מסוים מעל כוחותינו וחוזר חזרה. מסלול קבוע ואין מה לעשות. הזניקו מטוסים ולא מצליחים. אני חושב שמפקד כוחות הנ"מ היציע, לנסות עם ההוקים להפיל אותו.
כשבחנו את הנתונים של ההוקים, ראו שעם ההוקים יש בעיה. כי הנתון שלהם הוא 55,000 רגל והמיג 70,000. זה נשמע קצת לא מגיע אחד לשני…ואז הוא הציע שלפחות חלק מהפער הזה נוריד וזה היה המקום שבו התמקמנו, גב'ל ברוך היה 2,000 מ' מעל הים. זה הקטין את הפער בחצי. זאת אומרת במקום 15,000 רגל, הפך אותו לפער של 7,000 רגל. שזה…יש צ'אנס!
למרות צמצום הפרשי הגובה, טילי ההוק עדיין היו חסרי תועלת כנגד המיג 25. המכ"ם HPI שננעל על המטוסים הוא זורק קרן ממוקדת, כמו עפרון ואם מכוונים אותה על המטוס, יש החזר. ההוק מתביית על ההחזר. כדי לירות ולפגוע במטוס, צריך שהמטוס יהיה מואר על ידי הקרן ואז משגרים את הטיל. הטיל נוסק, גומר את המנוע שלו בחצי גובה ואז הוא יורד למטה ומנווט את עצמו לפי הקרן. בתחילת אוגוסט, עובר המיג, מנסים לנעול עליו. גורנישט. עבר. ניסינו לנעול, לא הצלחנו.

אם המכ"ם לא נועל, אין מה לירות טיל: ונעילה לא הייתה. עכשיו, איך מתבצעת נעילה? כשאתה יודע איפה המטרה, אתה מכוון את המכ"ם, מבחינת אזימוט, לכיוון שבו היא נמצאת. הקרן היא כמו עיפרון, אתה צריך לחפש את המטרה שלך. אז המערכת הזו, היו לה שני סוגי חיפוש: חיפוש למטרות נמוכות, מאד ממוקד על פני הקרקע, שהעפרון הזה עושה 'חיפוש קופסא קטן. זה מתאים לתפוס מטוסים שטסים נמוך ומהר.
לעומת זאת, כשאתה רוצה לחפש משהו גבוה, אתה צריך לעשות חיפוש קופסא יותר גבוה. עכשיו, בגלל המהירויות של המטוס הזה והמרחק שאתה מנסה לתפוס אותו היה צריך לתפוס אותו הרבה לפני 100 ק"מ. לא היה צ'אנס למערכת לתפוס אותו והיא באמת לא תפסה.
עשיתי חישוב וגם מפקד הסוללה והיה ברור שהבעיה הייתה שהמטוס הזה, כשאתה בא לחפש אותו, הוא בזווית גבוהה. אפילו שהוא רחוק הזווית היא מאד גבוהה. החיפוש בגובה נמוך לא מתאים לו. החיפוש הגבוה מתאים למטוסים גבוהים ואיטיים. החיפוש הנמוך מתאים למטוסים נמוכים ומהירים (או איטיים). אבל אין חיפוש המתאים למטוסים גבוהים ומהירים. אז בעצם, מה שהבנתי שצריך לעשות, זה לתת פתרון לדבר הזה".
הפתרון שחיפש פיני היה למצוא דרך לאפשר למפעיל להגדיר למכ"ם הסוללה באיזה גובה עליה לחפש את המטוס. רק בעזרת נתון זה, הגובה, יהיה מסוגל המכ"ם של ההוק לבצע חיפוש קופסא ממוקד במקום בו אמור להיות המטוס, להנעל עליו ולשגר את הטיל. אבל הבעיה הייתה שצריך למצוא פתרון מהיר, שאתה יכול ליישם אותו. לא בתאוריה. עכשיו לך תגיש בקשת שינוי להנדסה בחיל האוויר שיעשו את השינוי הזה לא ייצא מזה שום דבר, לא בתקופה הקרובה.
אמרתי, בוא ננסה לעשות עם דברים קיימים. הייתה במערכת יחידה שמעבירה למכ"ם את הנתון, איפה הוא צריך להתחיל את החיפוש שלו. הגבהים היו נתונים קבועים: או נמוך, או גבוה. בוא נוסיף נתון של גובה, נעשה חיפוש מהיר אבל באיזה גובה שאנחנו ניתן לו מראש, כי ראינו שבגבהים מסוימים זה מרחקים שונים. נעבוד עם טבלה של גובה ומרחק. זה מאד פשוט, סינוס וקוסינוס…בסך הכל היה צריך לתת למכ"ם את הנתוןהגובה ולתת לבקר, שיושב בקרון, את האמצעי להכניס את הנתון הזה. הוא יקבל מהיב"א (יחידת בקרה אווירית) את הנתון של האזימוט והוא יצטרך להכניס את הנתון של הגובה – כל מרחק, גובה אחר.

בבית הספר הטכני הייתה יחידת התחזוקה שלנו, הלכתי לחפש מה אפשר לעשות…מבחינת סכיה ידעתי מה צריך לעשות, להוסיף אמצעי שליטה מכאני. ירדתי למעבדה לחפש ומצאתי מערכת של בדיקת קני שיגור. כחלק מהבדיקה יש מערכת עם ידית, אתה נותן למערכת נתון של גובה, מדמה לו פקודות. בדיוק התאים: קופסא קטנה עם ידית ומחוג שמראה את הזווית.
את הקופסא נתתי לטכנאי עם הוראות הכנה מתאימות, אילו חוטים אני רוצה לחבר ולנתק.

רן: לא הייתה לך בעיה, בתוך הבירוקרטיה הצבאית, להתחיל לשחק משחקים בתוך המערכת הזו? נתנו לך יד חופשית?
פיני: כשרוצים להפיל, אין בירוקרטיה. מה שכן אמרו, בוא נבדוק את המערכת לפני ששמים אותה בשטח. בחיפה, יש סוללת סטלה מאריס, שהייתה בעיקר סוללה לצרכים לימודיים. אמרו, בוא נשים את המתקן שם ונראה שזה עובד. איך בדקו? הזניקו מטוסים שלנו ובדקו שזה עובד. זווית, הוא מכוון זה נועל". אחרי 10 ימים קדחתניים של הרכבות, בדיקות וניסויים היה המתקן של פיני מוכן. הוא חזר לסוללה בג'בל ברוך והרכיב את הקופסא במערכת המבצעית. כעת, כל מה שנותר היה לחכות לגיחת הצילום הבאה של המיג 25 שהייתה אמורה לצאת, על פי הניסיון, אחת ל 10 ימים.
הגעתי עם הדבר הזה, התקנו אותו. ראינו שזה עובד וחיכינו שיבוא מטוס. בתחילת אוגוסט, 07:30. ארוחת בוקר הייתה ג'בלון ליד.
לצורך המבצע הזה גייסו אותי וגם את רפי מפקד הסוללה שהיה איתי בסדיר גייסו במיוחד כדי שהוא יישב בקרון הבקרה ויפיל את המטוס, כי הוא היה מנוסה. מי שהחליף אותו היה יותר צעיר. כשכולם היו בחדר אוכל עבר מטוס. רפי היה באוכל. בקרון הבקרה היה קצין פחות מנוסה ניסה לנעול על המטוס והתקבלה נעילה. אך הוא לא קיבל בתוך הטווח והוא לא ירה. אבל המיג, אין סיכוי שהוא יהיה בתוך הטווח, צריך לתפוס אותו…ב 100 ק"מ אתה צריך כבר לירות עליו, לא ב 40 ק"מ. אז הוא לא ירה. ראינו שהשינוי שלנו עובד אבל לא הייתה יציאה של טילים. מאז, רפי לא הלך יותר לארוחות בוקר וחיכו לסבב הבא".
פיני שפטר יצא הביתה, לחופשת סופ"ש. ביום ראשון 31 באוגוסט, ב 08:45 טלפון מהקצין הטכני של התחזוקה. מצלצל אלי ואומר לי: פיני, השינוי שלך עבד. שאלתי אותו: מה זה נקרא 'עבד'? תפס? אומר לי לא רק תפס…הפיל.

בקיצור, הפילו את המיג 25. הוא עבר, אני לא הייתי שם. עשו נעילה, ירו שני טילים. שפגעו במטוס, המטוס התחיל לאבד גובה. מטוסים שלנו שחיכו למטוס הזה ירו עליו טילים נוספים ואז הוא גם נפל בשטח שהיה בשליטה שלנו. זנב שהמיג 25 נמצא עד היום בבסיס יחידת הנ"מ.
בכל 4 שנות שירותי, לא ראיתי פעם אחת טיל יוצא. כולל ההפלה הזו. באימונים אתה כאילו יורה. אתה לוחץ על ירי, אבל לא יוצא טיל. כל החיל הזה, כל הסיפורים ששמעת, היה הירי במלחמת יוה"כ. היו במשך השנים ניסוי אחד או שניים בפלמח"ים של ירי אבל לי לא יצא להשתתף ולראות כזה דבר. אז בכלל, שהיחידה ירתה? זה משהו. וזה שהפילו מטוס? זה בכלל…ושהפילו מטוס מיג 25?… תבין את המשמעות של זה. אם עד אז המיג טס מתי שהוא רוצה, מאז הירוט, לא טסו יותר. זאת אומרת, תעזוב רגע את ההפלה, את ההצלחה הזו – מבחינה אסטרטגית, נגמר הסיפור של לצלם מה קורה בלבנון. מה שזה עשה, יוקרה והישג אדיר בפני עצמו: אבל שאין לאויב יכולת לצלם אותך, זה יתרון אסטרגי שנוסף לנו בגלל ההפלה הזו.

שנה אחרי קיבלתי את פרס חיל האוויר. באותה התקופה לא ייחסתי לזה חשיבות היום אני מבין. אבל כשבאתי לקבל את פרס חיל האוויר, אירוע שסגני אלופים ומעלה בכלל השתתפו בו. בפרס עצמו היו 3 זוכים: אחד היה מי שאחראי על פינוי סיני לאחר הסכמי השלום עם מצרים. השני היה, אם אני לא טועה, מפקד כוחות הנ"מ. ואז עולה סמ"ר פיני שפטר, עם נעלי אדידס וטי-שרט כזה ומקבל את הפרס…אפילו להורי לא סיפרתי. רק כשחזרתי עם הפרס".

ייצורו של מטוס המיג 25 פסק ב 1984, והוא הוחלף בהדרגה על ידי המיג 31. למעלה מ1,100 מטוסי מיג 25 יוצרו לאורך השנים והיוו את חוד החנית בצבאות רבים: ביניהם הודו, אלג'יריה, בולגריה ואוקראינה. מטוסי מיג 25 עדיין נמצאים בשימוש פעיל באלג'יריה, אזרביג'אן וסוריה. ביו-טיוב ניתן למצוא סירטונים מרהיבים של טיסות במיג 25 אל קצוות האטמוספירה.

סיפורו של המיג 25, אם כן, הוא סיפור של נחישות. נחישות מצד מהנדסי התעופה במפעל מיג, שנדרשו להפיק תחת ידיהם מטוס קרב בעל ביצועים שכמותם טרם נראו עד אז מטוס ששבר שיאי תעופה שחלקם מחזיקים מעמד גם בימינו. נחישות גם של ויקטור בלנקו, טייס קרב שהחליט להשאיר את הכל מאחור ולערוק עם מטוסו לארץ זרה שמעולם לא הכיר, שבה אפילו ביקור בסופרמרקט יכול להפוך להרפתקה מסעירה. וגם, כמובן, נחישות מצד סמל ראשון צעיר שפירק והרכיב מגברים מגיל 12 וזכה לעשות את מה שלא נעשה מעולם עד אז: להפיל מיג 25.
הנקודה היא פשוטה. כל אחד יכול להגיע בחייו להזדמנות להשפיע ולעשות משהו. זה רק עניין זה לרצות, ולא להיות מקובע על 'אי-אפשר'. לחשוב 'איך אפשר'. אנחנו ישראלים די טובים בזה. כל מיני דרכים עוקפות ואחרות. זה אפשרי".

התקבל במייל בתפוצה נרחבת. אם זכויות היוצרים שלך, או ברשותך פרטים נוספים, אנא עדכן אותנו כאן בהקדם.

You can leave a response, or trackback from your own site.

Leave a Reply

Powered by WordPress | Shop Free Cellular Phones at Bestincellphones.com. | Thanks to Best CD Rates, iCellPhoneDeals.com Offers Best Cell Phone Deals. and Incinerador De Grasa